סוגי התה הסיני
Updated: Sep 9, 2020
לא מעט פעמים אני מוזג לאנשים תה סיני אסלי, מיושן ככה טוב, נקטף ״פרא״ אחת לכמה שנים, תה מתקדם, מלא טעמים מורכבים, ניחוחות לא מהעולם הזה, משהו נדיר. מתעניינים ונלהבים ככל שיהיו, בסוף הם שואלים אותי: ״רגע אבל זה תה ירוק?!״ לא יודעים בעצמם אם כרגע שאלו שאלה או קבעו קביעה נחרצת.
נעשה קצת סדר.
כאשר עוסקים בתה אמיתי, לרבות תה סיני, מקובל להתייחס אך ורק לעלי תה טבעיים שמקורם בצמח קמליה סינית (קמילייה סיננזיס), כאשר מיני תערובות, פרחים, דגנים או כל צמח אחר אינם נכללים בקטגוריה זו. כיום יש מאות זנים של צמח התה וסוגי תה רבים ברחבי העולם, שכאמור מקור כולם הוא מאותו הצמח. אך באשר לסיווג הראשוני, מקובל לחזור למקורות שבסין ולהפריד בין תהליכי עיבוד עיקריים לכדי חמש משפחות, או ז׳אנרים, של תה: ירוק, אדום, לבן, אולונג, ופואר.
לכל משפחת תה אופי משלה, כאשר מרכיב הזהות העיקרי שלה הוא המקום ממנו היא באה, קרי המחוז/ות בסין בו התחוללו שינויים מהותיים בגידול ובעיבוד של הצמח, עד לכדי בידולו מסוגי התה האחרים. תהליכי העיבוד השונים מייצרים גם מוצר שונה, כלומר עלי תה מוגמרים בעלי הרכב כימי אחר, שהשפעתם על הגוף שלנו תהיה שונה. לפי המסורת הסינית גם אופן הצריכה של התה יהיה שונה - לפי עונה, זמן ביום ואפילו תה בהתאמה אישית בכדי לאזן מערכות בריאותיות שונות בגוף.
לכל משפחה סיווג פנימי לעשרות עד מאות תתי סוגים של תה, שהשוני ביניהם נקבע לפי קריטריונים כמו זן, אזור גידול, תיאור חיצוני של העלים, fine tuning בתהליך העיבוד ולעיתים אף סיפור מיתולוגי שמפריד בינו לבין אחיו. אלה למעשה סוגי התה השונים שאנחנו מכירים, שמות כמו da hong pao ו- tie guan yin הם לא אחרת מתתי סוגים של אולונג, כאשר כינויים כמו dian hong ו- golden tip שייכים למשפחת התה האדום.

(בתמונה: מבחן טעימה בין סוגי אולונג שונים. מחוז פוגי׳אן, סין 2018)